קוראים לי אייל שמיר, בן 47, נשוי + 3, בן מושב שדה ניצן שבנגב המערבי (היום גר במרכז), מזה 15 שנים מנחה קבוצות, מדריך ומוביל מסעות למודעות עצמית והעצמה בטבע. את חווית החזרה לארץ לאחר הטיול הגדול אני מכיר היטב -זוכר את ההרגשה העילאית הזו שהמסע הזה עורר בי, את תחושת הגילוי וההרפתקה, את הרוגע, את ההנאה מהדברים הקטנים, את ההפנמה של המילה "לזרום" מתוך ההבנה שבאמת הכל מסתדר בסוף בדרך הכי טובה שיכולה להיות, ושאולי אולי אפילו יש שם משהו, חוקיות מיסטית, אלוהים, שממש משגיח עלינו מלמעלה ומבפנים ומדבר איתנו דרך המציאות היום יומית אותה אנו חיים. 

אני גם זוכר היטב את התהיה הגדולה שהייתה לי כשחזרתי- "איך לא שמתי לב לכל זה כשחייתי בארץ?!" ואת התקווה, זו שאיתה אנו חוזרים, שהפעם יהיה אחרת, כי אנחנו יודעים שאפשר- שהפעם נהיה הרבה יותר אוהבים אל הקרובים אלינו, שנוריד את החספוס הישראלי, שנחייך לאנשים ברחוב, שנחייך אל עצמנו, ובעיקר שלא נוותר על הקסם שיש בחיים.

מצד שני אני גם מכיר את "הכאפה המצלצלת" של המציאות הארץ ישראלית שטופחת לנו על הפנים, לפעמים כבר במטוס בדרך חזרה... מכיר את הפער בין החלום למציאות, את חוסר היכולת להסביר את מה שעבר עליך לחברים שנשארו כאן ולפעמים גם לעצמך, את הביקורת ההדדית שלפעמים נוצרת, את הנתק שלפעמים בא בעקבותיה, את הריקנות הגדולה שמשתלטת ומחליפה את האהבה והתקווה הגדולה איתה חזרנו, את השבועות המשתקים בבית, את תחושת הגלות המרה והמדכאת, את ההורים שיושבים לך על הראש ולוחצים עליך ללכת ללמוד, להסתדר בחיים כי מה שחשוב זה לשרוד, כשאתה בכלל כבר לא שם, כבר לא מאמין בהישרדות אלא שואף לחלום... 

 

כן, הייתי גם שם וגם שם, ובסוף שהיה גם די בהתחלה (שנת 1996-2007) כתבתי את ספרי "יום אסוני הוא יום ששוני", (אתה יכול לקרוא עליו כאן  באתר ) הסיפור האישי שלי שהוא קצת גם הסיפור של כולנו בטיול הגדול. 

​

באותו הזמן שמתי לעצמי למטרה לא לשכוח את מה שלמדתי שם, במסע ההוא, לא לוותר, להזכיר לעצמי ולאחרים כל הזמן שאפשר אחרת ובעיקר להישאר מחובר- לעצמי, ללב, לעוצמה הפנימית שקיבלתי שם והיא הדבר החשוב ביותר שיש לי עד היום. הבנתי שלוותר על עצמנו בשם ההישרדות זו אולי הייתה פריווילגיה של הדור של הורינו, אבל לא שלנו. כי לא לשם כך באנו לתקופה הזו, כי עבורנו הישרדות היא לא אתגר, והיא גם ככה מתרחשת כשאתה זוכר להיות מחובר לעצמך. בגלל זה כתבתי את הספר, מתוך זה אני מדריך את המסעות שלי, וזה גם המניע שלי לעשות את המסע הזה לחוזרים משם.

 

בשנים האחרונות החל להבשיל בי הרעיון להקים פרויקט של "מסע חזרה הביתה" כזה שייתן מענה לכל מי שכבר יודע שאפשר לחיות כאן אחרת, אך לא בדיוק מבין איך... 

 

אם חזרת בזמן האחרון  מהטיול הגדול, ואתה מרגיש שהיית רוצה לקבל עזרה כיצד לחיות נכון ומחובר יותר בארץ, אני מציע לך להצטרף.

 בברכת "כל עלה נופל במקום שלו"☺ 

אייל שמיר