משהו שאני עושה ביום הכיפורים כבר יותר מ 15 שנה שעוזר לי להכניס ליום הזה משמעות (הצעה לפעילות משמעותית ביום הכיפורים). קודם כל מפנה לעצמי שעתיים מכל הסחת דעת, שעתיים שהם רק שלי, שעתיים בהם אני הכי ערני ועדיין לא סובל מרעב או מצמא. אני מתיישב בחדר מבודד ושקט עם היומן שלי משנה שעברה, כתובים בו כל האירועים שהייתי בהם, כל פגישות העבודה, המסעות, איפה הייתי בשישי שבת, מה עשיתי עם הבנות שלי, הכל... ואז אני פשוט עובר עליו, יום אחרי יום, שבוע שבוע. ברגע שאני מזהה אירוע משמעותי, למשל טיול שעשינו עם המשפחה בו התפתחה שיחה מעניינת, מקום שהלכתי אליו עם בת זוגי וחווינו חוויה שהותירה תובנות, מסע מטלטל בו היו הרבה תקלות שדרשו ממני התמודדות מיוחדת... אני פשוט מעלה בראש את הסיטואציה, מנסה להיזכר מה בדיוק היה, איך התנהלתי בזמן אמת, מה למדתי ממנה, מה לקחתי והאם בדיעבד הייתי משנה משהו? לפעמים אני כותב לעצמי (כותב, כן. למרות שזה "אסור". ביום הכיפורים שלי כל דבר שעוזר להכניס משמעות ומודעות, הוא מותר ואפילו חובה) איזו הערה, על הדף ביומן עם עט אדום, וכמובן שומר את היומן. (מניסיון אומר כי זה יכול להיות הספר הכי מעניין שתקראו בעוד 30 שנה בפנסיה.(אגב, למי שאין יומן שיחשוב על דרך יצירתית אחרת לעבור על השנה שהייתה לו.
בסוף כשאני מסיים לעבור על הכל, אני שואל את עצמי- האם היה קו מחבר בין כל האירועים? האם יש איזה נושא\אתגר\שיעור פנימי, שמחבר את מרבית המקרים והרגשות שחוויתי? זה יכול להתחלק לתחומים כמו עבודה, משפחה זוגיות וכ"ו...
ובכל אחד מהנושאים האלה אני עושה סוג של חשבון נפש- סיכום שנה כתוב, מתוך מבט-העל שזה עתה סיימתי לערוך. למשל שנה שעברה, שנה שסיימתי אותה מבחינה מקצועית קצת עייף וחסר חדווה, הגעתי למסקנה שהתנהלתי באופן פרפקציוניסטי מידי בעבודה, שדרשתי יותר מידי מעצמי ומאחרים ולא השארתי הרבה מקום לקלילות והנאה פשוטה, וקיבלתי החלטה לשנות את זה השנה. הבנתי שאם אני לא עושה את זה, אני פשוט בדרך לאבד את חדוות העשייה וגם יותר מידי להעיק על הכפופים אלי. ואכן עשיתי את זה! אמנם לא באופן מושלם (הרי אי אפשר לשנות אופי מהקצה אל הקצה), אבל באופן ממש מספק מבחינתי. ואכן שנת העבודה הזו עברה לי הרבה יותר בקלילות ובכיף. כדי שהתהליך יהיה מושלם ובאמת נוכל ליישם אותו בפועל, אני תמיד מנסה למצוא מה המכשול שלי מלהשיג את היעד ששמתי לעצמי- כלומר מה בדרך כלל עולה אצלי בזמן אמת, ומונע ממני להיות קליל, או פחות פרפקציוניסט. מניסיון אני יודע שאם לא מוצאים את הסיבה הזו ומתמודדים עם הפחד העומד מאחוריה, אז בדרך כלל שאנחנו עומדים שוב מול האתגר אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים על אותה הטעות.
מאחל לכולנו צום משמעותי, או יום משמעותי. לחלקנו זה אמנם יכול להיות היום הכי קשה בשנה, אבל גם הכי מתגמל, אם "משתמשים" בו נכון. יום שמאפשר באמת להתחיל שנה חדשה עם אופקים חדשים ששווה לקום בעבורם בבוקר, יום שמאפשר להפוך את אתגר החיים הלא פשוט הזה שקיבלנו להרפתקה או לפחות לחוויה של התפתחות וצמיחה משמעותיים, כי "מי שיש לו עבור מה, יכול לסבול כל איך" (פרדריך ניטשה)
גמר חתימה טובה! אייל@שמיר
