"בשנתיים האחרונות התחלתי להתחזק", הוא אמר לי תו"כ ששנינו נאחזים בזיזי הסלע של הירידה התלולה בנחל גשרון. "התחלתי ללכת לשיעורים של רב אחד בישוב שלנו וזה ישר אותי. היום אני שומר שבת, הולך לשיעורים כל שבוע, לומד...".
"מה הדבר שהכי השתנה בך בעקבות ההתקרבות לדת?" שאלתי אותו. הוא חשב קצת ואז ענה. "נראה לי שנהייתי יותר סבלני, פחות עצבני." הוא ענה ושתק. ניסיתי לפתח עוד קצת את השיחה אבל הירידה הפכה לתלולה יותר והיינו צריכים להשקיע את כל תשומת הלב על מנת לסיים אותה בלי ליפול. תלמיד י"ב, בטיול שנתי אחרון בהרי אילת, כיתת "אומץ", של התלמידים היותר קשים בשכבה, והוא בתוכם בין הקשים יותר. כבר ביום הראשון הוא בלט לי מאוד- בחור שמנמן, קצת ערס, כושר ביטוי פנומנלי, הרבה צחוקים ובדיחות, מרכז העניינים של החבר'ה, ומתקשה מאוד בהליכה. לכן כשהגענו לירידה התלולה אמרתי לו שיבוא ויצעד ראשון איתי, כדי שלא נעכב את כולם.
כשהגענו למטה מצאנו איזו פיסת צל והתיישבנו לחכות לכולם, לאט לאט התאספה לידנו כל הכיתה, נדחקת אל חלקת הצל הקטנה. ראיתי שהם קצת עייפים וזקוקים להפסקה אז הצעתי שנעשה כאן את ארוחת הצהריים. לא כולם היו רעבים אבל הם הסכימו. אחרי 5 דקות הגיחה מתוך הירידה קבוצה נוספת, בראשם מדריך מחברה אחרת, בחור מבוגר מאוד, צועד עם שני מקלות, עם זקן לבן וגוף רזה ואתלטי (בדיעבד הסתבר כי גילו מעל 70!). כשהוא הגיע לסוף הירידה הוא חיכה קצת לקבוצה שלו שיתאסף, ואז כשראה שאני עדיין יושב, פנה אלי ואמר- "אתה נשאר כאן? אז אני עוקף אותך", עניתי לו ש"בסדר" והוא כבר החל לקרוא לתלמידים שאיתו שלא יתיישבו לנוח עכשיו כי הם ממשיכים ללכת. "המנייק הזה לא עוקף אותנו!" שמעתי פתאום את הבחור השמנמן המתחזק שצעד איתי. "מה נראה לו, החרא הזה, עוד מעט מת, שיחכה בתור. למה מי הוא שילך לפנינו?" הוא הרעים את קולו והחברים שלו ששמעו אותו, החלו גם הם לזרוק כל מיני הערות ועקיצות. באתי לפתוח את הפה ולהרגיע אבל פתאום לפני שהספקתי שמעתי את אותו הנער אומר "שיעבור, שיעבור. הבחור הזה יכול להיות סבא שלנו. צריך לכבד." ומתחיל להשתיק את החברים שלו שכבר החלו להיות יותר בוטים. תוך כמה שניות כולם השתתקו והוא עוד הוסיף ואמר לו "בכבוד אבא שלי, אתה יכול לעבור אותנו בכיף, כולם בסוף מגיעים לאותו המקום". ישבתי שם וניסיתי להבין מה שקרה, מה גרם לו להתהפך ככה תוך שניות ולהפוך מערס מצוי שמקלל, לילד טוב ירושלים. היה לי ברור שזה קשור למה שהוא סיפר לי קודם, לנושא ההתחזקות שלו. שהנער שהתפרץ וקילל בהתחלה היה הטבע הראשוני שלו, ואילו בסוף, זה היה אותו חלק בו שהולך לשיעורים של הרב שמלמד אותו שצריך לכבד אנשים מבוגרים ולהיות סבלני. לא יכולתי שלא לתהות- 'למה כמה שיעורים בבית הכנסת יכולים להשיג תוצאות חינוך הרבה יותר טובות מ 12 שנות לימוד בבית הספר?' היה לי ברור שזה בזכות אלוהים. שיש אנשים שבכדי לעשות שינוי מהותי צריכים את הסמכותנות והקדושה של דמות גדולה ועוצמתית, אחרת הם פשוט לא יפנימו. תן להם עשרות שיעורים על החשיבות של סובלנות, קבלת האחר, והלקחים מרצח רבין וזה פשוט יעבור לידם, אבל תן להם מצווה אחת של אלוהים הנאמרת מפיו של רב עטור כיפה וציצית לבנה והם ישר יפנימו. יש דרכים מגוונות לשיפור עצמי ולהפוך עצמך בן אדם טוב יותר, חלקנו צריך פשוט ללמוד את זה בבית הספר, ללמוד מניסיון החיים, לעבור טיפול נפשי, וחלקנו פשוט חייבים את אלוהים.
Comments