האל של פעם דרש סגידה

אלוהים שדרש סגידה - ההתפתחות ברצונו של אלוהים-

האל של פעם, היהודי המוסלמי והנוצרי, דרש סגידה. הערצה ללא גבול, ביצוע הוראותיו ללא תנאי, ללא מקום לתהיות או שאלת שאלות. וככה הדתות הממוסדות וכל מי שהולך לפיהן נוקט עד היום. וזה עוד אלמנט שיוצר את הפער בין התהליך הרוחני בין הגישה שלי לבין מה שהיה.

האל של היום או לפחות התהליך הרוחני שעובר האדם בדרך אליו- הוא אל מייעץ, אל שמשאיר בידיך את הבחירה. אל שמבקש ממך בדיוק ההפך מסגידה עיוורת. הוא מבקש ממך בירור תמידי, חקירה, שבעיקר מבוססת על העולם הפנימי האישי שלך. כפי שקריון אומר בכתבה, במילים שלי מהזיכרון- "אני לא דורש סגידה. אני נותן עצות. תיקח מה שמתאים לך ומה שלא, תעזוב. והמבחן של נכונות דברי הוא במבחן התוצאה- אם הם גורמים לך להיות אדם שלם, טוב ומאוזן יותר, אם הם מביאים לך חופש גדול יותר, אם הם עובדים, זו ההוכחה שהם נכונים".