top of page

משל הספינה, רב החובל המלחים ונפש האדם

עודכן: 4 בפבר׳ 2021

אייל@שמיר 2021


יש ספינה (גוף) ולה חמישה כלי התמצאות במרחב (החושים)

והיא מפליגה לבדה בלב ים אל האופק (האושר).

ועל הספינה מתרוצצים מלחים רבים (יצרים, רצונות, מחשבות, רגשות) ורב חובל מתחיל אחד.


ולמלחים תפקידים רבים-

יש מלח שכל הזמן צועק ומעודד ודוחף קדימה (כוח הרצון) ואל מולו ניצב אחד שרואה כל הזמן את ההפך, את שיכול להשתבש ושואל "ומה אם לא..."(הספק)


ויש אחד שחומד ואחד שמקנא (היצרים)

ואחד שרוצה תמיד לנצח, ואחד שרוצה להיות אהוב

ואחד שרוצה לנקום, ואחד שרוצה לתת

ומלח שתפקידו להגן ומלח שתפקידו לתקוף

אחד רוצה שיהיה לו הכל ואחד שכל הזמן מתלונן ורוצה לעצור ולחזור

ויש מלח שמזכיר מהיכן רב החובל בא ולאן הוריו היו רוצים שילך ("הסופר אגו")

ויש מלח שהוא הילד שרב החובל היה פעם- שמח, תמים וטוב לב. ולידו יושב מילל ילד פגוע המזכיר ללא הפסק את כל הפגיעות שפגעו בו בתחילת ההפלגה.

ויש מלח שהוא סוג של שד, שתופס פיקוד בערמומיות ומשכנע את רב החובל "לטובתו".


ויש את רב החובל (העצמי/האגו) שנוהג את הספינה והוא היחיד שיכול לבחור. לפעמים הוא איש של ראש ואת ליבו כלא בירכתיים ולפעמים הפוך. והוא בונה ומטפח את מבצרו הנוצץ (ה"עצמי הכוזב" ומרכיביו) שעל הסיפון עם גופו הצעיר, הכסף והמעמד שהשיג במהלך הפלגותיו. ומתוך המבצר הזה הוא משקיף אל המרחק מפרש פרשנויות ומנתב את הספינה.


ובתוך ראשו של רב החובל יש מלח מיוחד, רב מלחים שכל הזמן מחשב חישובים (המיינד/השכל). והוא מדבר בלי הפסק ואומר מה צריך לעשות בכדי להשיג את יעדיו של רב החובל. נראה שהוא כל הזמן חושב ודואג, מזכיר לכולם את מה שהיה ואת מה שאין ואת מה שהיה רוצה שיהיה, ולמרותו לרוב סרים כולם- יש מלחים ששירותם נדרש ויש כאלה הכלואים בירכתיים, למרות שאת טובתו הם רוצים. חלקם צועקים וזועקים ולפעמים מצליחים רק לרגע להשתלט על הספינה, וחלק- קולם בכלל לא נשמע.


וכך הם מפליגים בלב ים, רבים בינם לבין עצמם-

זה אומר "לכאן", וזה אומר "לשם",

מכלים את ספינתם אל מול הרוחות והגלים

ולעולם לא מגיעים לחוף מבטחים.


אך הסיפור אינו נגמר כאן...

על כתפו של רב החובל יש דמות נוספת- צופה-עד-חכם (התבונה) שמתבונן פנימה (על המתרחש בתוך הספינה) והחוצה (על תוצאות ההפלגה בים) ולומד כל הזמן. אך קולו ועצותיו אינם נשמעים מפאת דיבורו האינסופי של רב המלחים המחשב חישובים בראשו של רב החובל.


ובירכתי הספינה יש אורח (הנשמה) והוא אשר יודע את היעד האמיתי כי הספינה מפליגה למענו. אבל איש אינו יכול לראות או לשמוע אותו, חוץ מדמות הצופה העד שעל כתפו של רב החובל.


ומידי פעם כאשר עולה הספינה על שרטון (משבר חיים נפשי פנימי- סיום תקופה, פיטורין, גירושין, פשיטת רגל,...), רב המלחים נזרק מהסיפון, מבצרו של רב החובל קורס, ודממת מוות מרחפת על פני תהום.

אז מתוך השקט פתאום נשמע קולם של המלחים הטובים הכלואים בירכתיים, נשמעת תבונתו של העד הצופה, נלחש קולו של האורח ומפות חדשות (ידע חדש) מתגלות.


וברגע הזה יכול רב החובל בפעם הראשונה באמת לבחור: הוא יכול לאטום את אזניו לחלץ בכוחות אחרונים את הספינה, למשות מהמים את רב המלחים הטועה ולחזור אחורה אל המקומות המוכרים מהם בא. אבל הוא גם יכול לבחור להפנות את המבט למקומות שמעולם לא הכיר, לתת דרור למלחים הכלואים, להקשיב לעד החכם, להושיב את האורח במקום של כבוד על חרטום הספינה ולהתחיל בהפלגה אל משכנה הנצחי של הנשמה.



והמסע לא נגמר. מייד כשתתחדש ההפלגה,

רב מלחים חדש יתעורר ויתחיל לדבר, השד ערמומי, עקשן מתמיד ולעיתים יתחפש לאורח (...), העד לפעמים ישכח, מלחים חדשים ייוולדו וירצו לעצמם מקום. והאורח? הוא תמיד חמקמק, בלתי נראה וקולו בקושי נשמע ומתערבב עם קולות המלחים...

רב החובל עוד יטעה וייפול, אבל כל פעם כשיקום, האופק יהיה בהיר יותר, הסיפון רגוע יותר, ההפלגה מהנה יותר, והאורח, קרוב ומנחם הרבה הרבה יותר, הוא ורב החובל שמחובר אליו היושב בנצח (היקום, כל היש, אלוהים).


ופעם, כשהים שקט יהיה כמו מראת הבדולח, יביט רב החובל מטה אל השתקפות פניו במים, ויגלה פתע את תמונת פני האורח נשקפת מהם.



ררעיון מרכזי- זהו משל על הרבדים מהם מורכבת נפש האדם, על הקולות השונים שבה, ועל ההזדהות שלנו איתם (שכמו במשל אנחנו נותנים להם לנהל אותנו).

זהו משל על תהליך ההתפתחות וההתרחבות של ה"אני" במהלך החיים, בעקבות הזמן והנסיון שהוא צובר ובעקבות תהפוכות החיים והמשברים הגלומים בחיים.

זהו גם משל על עוד כמה איכויות/רבדים מרכזיים אבל מוזנחים השוכנים בנפשנו ומרכיבים את העצמי/האני שלנו. רבדים שהחיבור אליהם קריטי להשגת אושר האמיתי, להשגת יעדים ברי קיימה (שהם היעדים שלנו ולא של מישהו אחר), ל"הפלגה" בטוחה.

במשל הזה מוצגים כל בעלי התפקידים המרכזיים בדרמה המתרחשת בגופנו ובליבנו, אבל בעיקר בתוך מוחנו-

הספינה שהיא הגוף שבעצם נושא את העצמי ומובל על ידיו.

כלי ההתמצאות- החושים המרכיבים את הגוף והם האופן בו העצמי קולט מידע מבחוץ.

המלחים- מלחי הנפש. כל אותם חלקים וקולות שנאבקים בראשינו על תשומת לב ועל סיפוק ומימוש התחום המצומצם עליו הם אחראיים- היצרים השונים, הרגשות, המחשבות הצרכים והרצונות הבסיסיים שיש לכל אחד מאיתנו, להיות אהוב, מוערך, מוגן. וגם הספק- החלק בתוכינו שלפעמים מגן עלינו ולפעמים מירוב פחדים מעכב.

הילד שהיינו ששוכן עדיין בכל אחד מאיתנו ומשפיע עלינו בדרכים ניסתרות. הילד שכולל בתוכו את החלקים התמימים והשמחים בתוכינו אבל גם את הילד הפגוע, הנעלב, זה שזוכר את כל הדברים הרעים שקרו לו ומחזיק את "גוף הכאב" שלנו.

השד- החלק הערמומי, הלא מודע והמשפיע ביותר על ניווט הספינה (למעט המיינד), אשר משתמש בחלום הגדול שלנו ובפחד לאבד אותו על מנת להשתלט על הספינה ולנהל אותנו באמצעותו.

רב המלחים- המיינד, השכל החושב- הקול שמזמזם לנו כל הזמן בראש מהרגע שאנחנו מתעוררים בבוקר ועד שהולכים לישון ואומר לנו "מה יש לעשות". זהו החלק המשפיע ביותר על כיוון הפלגת ספינת חיינו. איתו האדם מזהה בטעות כעצמי שלו ומאפשר לו לתפוס את מקומו של רב החובל.

רב החובל,\ האני שלנו- החלק בתוכנו אותו אנו מזהים העצמי ומתוכו אנו בוחרים. כאמור הוא נרחב יותר מהמלחים, מהשד, ומהמיינד ויש לו עוד איכויות בהם הוא יכול להשתמש אליהם נגיע בעוד רגע. אך הוא, לפחות בתחילת ההפלגה, כלו בירכתיים על ידי המלחים ורב המלחים שבעצם מנהלים את הספינה במקומו. ולכן כיניתי אותו בהתחלה כ "רב חובל צעיר" רוצה לומר שהוא עוד לא מודע לזהותו האמיתית ולכן גם ספינת חיו תעלה במהרה על שרטון.

ירכתי הספינה- החלקים הסמויים בנפש האדם. הפנימיות שמתוכה עולים הקולות, הרצונות, ובעלי התפקידים השונים. שחלקם באים לביטוי מידי פעם, חלקם מודחקים על ידי מאבק, חלקם בכלל לא מודע. וכל עוד האדם לא מודע למהותו האמיתית, לעובדה שהוא לא המיינד שלו, אז גם הוא כלו שם ורב-המלחים (המיינד, השכל החושב) בעצם מנהל את הספינה בפועל.

הראש והלב החלקים הלא מודעים איתם מזדהה רב החובל הצעיר וככל שהוא מתבגר יותר הוא לומד לתת לשניהם מקום בתוכו ולמצוא גם את החלק שמעבר להם...

מבצרו של רב החובל- העצמי הכוזב- "מגדל הבבל" של ה"אני"- החלק בתוכינו שבונה את הזהות שלו על בסיס ההישגים החיצוניים שבבעלותינו וטועה לחשוב שהם הוא. זהו החלק שהאדם הכי נקשר אליו אבל גם הכי פגיע ולא יציב- כי הוא תלוי נסיבות חיצוניות כי הוא לא באמת אנחנו ולכן הוא גם הראשון שמתערער בזמן משבר.

ה"עד הצופה- המשחרר"- התבונה- היכולת שיש לכל אחד מאיתנו להתבונן כאילו מבחוץ על ה"אני" הפנימי שלו ועל תוצאות הבחירות שעשה בעולם שבחוץ, ולעבד ולהוסיף מידע חדש. זהו חלק חשוב ביכולת של רב החובל להשתחרר ולהרחיב את עצמו, אך כמו במשל, היא אינה דומיננטית בנפש ולעיתים בכלל לא מוכרת ולכן התפתחותו של האדם נפגעת.

המפות החדשות, הידע החדש- שמתגלה לרב החובל כל פעם שהוא יוצא מאזור הנוחות שלו ומגדיל את תחומי הידיעה שלו. המפות מתגלות באמצעות לימוד שהאדם עושה, תוך כדי ניסיון חיים, ובעיקר בזכות משברים אשר דוחקים את האדם מעבר לידוע שלו.

האורח- הנשמה- החבויה בכל אחד מאיתנו והיא בעלת ה"קוד" ליעדי ההפלגה האמיתיים. היא האני האמיתי שלנו, מה שנשאר אחרי שהגוף מת. החלק האנרגתי הבלתי נראה שמקיים את חיי הגוף ומכיל את רצונותיו הגבוהים. זה החלק שמסע החיים נועד עבורה, על מנת להפוך את הספינה/ העצמי לכלי הביטוי שלו בעולם החומר. הוא העצמי אבל הוא גם מעבר לעצמי. הוא החלק החשוב ביותר החידתי ביותר בכל רבדי הנפש ואליו, אל הקשר איתו הספר הזה מכוון.

הבחירה ועיקרון אי הוודאות– "ויש את רב החובל (העצמי\האגו\האני) שנוהג את הספינה והוא היחיד שיכול לבחור"- הבחירה מתאפשרת כתוצאה מהימצאות הקולות השונים והמאבק בניהם. ללא הקולות השונים, ללא הגוף שמושך למטה, הרוח שמושכת למעלה, היצר שרוצה לממש את עצמו בכל מחיר, וכוח הרצון והמצפון שבולמים אותו, לא היתה יכולה להתקיים בחירה. החיים היו מאבדים ממשמעותם. האדם היה בסך הכל עוד חיה מבין כל החיות הנמצאות על הכדור הזה, המתקיימות על פי אינסטינקטים, המרגישות ונהנות, אבל אין להן יכולת לפרוץ את טבען, אין להן את היכולת לבחור לאיזה רובד לתת ביטוי, אין להן את היכולת לדמיין ולחלום, ואין להן את היכולת לחיות ולדעת שהן חיות, אין להן מודעות.

אבל התהליך הזה אפילו מרתק ומאתגר ממה שהוא נשמע שהרי בפועל רב החובל\אנחנו לא רואים את הקולות שמדברים איתנו והם כולם מדברים באותו הקול ונשמעים אותו הדבר- דרך המחשבות, התחושות, והרגשות בגוף שלנו. השד, המלחים, והאורח\הנשמה נשמעים בהתחלה בדיוק אותו הדבר! וזהו לכן אחד האתגרים הגדולים של חקר והבנת הנפש והיכולת לבחור ולעשות מה שנכון. כי אם היינו יודעים מראש להבדיל בין קול השד לבין קול הנשמה אזי היה ברור לנו מה עלינו לעשות ובעצם לא היתה ממש בחירה. אם כך תהליך הבחירה הוא קודם כל תהליך של בירור, היכרות עם כל קול וקול והיכולת להבדיל בניהם.

יכולת הבירור והבחירה והדרמה שהמתחוללת בעקבותיהן היא נחלתו הבלעדית של העצמי, שלך, הקורא את הספר הזה ברגע זה. לך הבחירה הזו נתונה, אתה הוא רב החובל ודרמת החיים הזו כולל כל מה שיש בחוץ שם בחוץ, ביקום העצום הזה היא למענך (כמו שהיא גם למענו של כל אדם באשר הוא). ככל שתיהיה מודע לכוחות השונים שנימצאים איתך על הספינה, ככל שתבין את המניע של כל אחד מהם, את היתרון שיש בו עבורך וגם את החסרונות שלו, ככל שתשכיל להשתמש בכולם, עד האחרון שבהם, ולמצוא את האיזון ואת תפקידו המוחלט של כל מלח ביחס לחבריו, אז תשכיל להפליג אל מחוזות האושר הנצחי הקיימים רק עבור מי שמבין שמשל החיים שכל היעדים החיצוניים שהספינה מפליגה אליהם- אהבה, ילדים, כסף, בריאות, בית, הם רק נמשל, תהליך שבא לאפשר לך לגלות את עצמך, ולחשוף את החלקים האלוהיים שבתוכך.

אני מניח שאם אתה קורא את הספר הזה ומושגים כמו מיינד, עצמי, עצמי כוזב, נשמה, עד וצופה מהדהדים לך מוכרים, אתה כבר רב חובל משוחרר. יש לך את היכולת לעשות בחירה מודעת להגדיל את מרחב הידוע שלך ובכך גם להפליג הרמוני יותר וגם להנות מההפלגה. הספר הזה שהוא פרי של מחקר עצמי של 30 שנה, והוא משוחרר מאידיאולוגיות דתיות (אבל מאוד קשוב אליהן) ומתפיסות עולם רוחניות רדיקליות (אבל מאוד מכיר אותן), נועד על מנת לתת לך כלים לעשות זאת בדרך השלמה ביותר ולהגיע לפריצת דרך פנימית וחיצונית על מנת להשיג הגשמה אמיתית בעולם החומר האשלייתי הזה, אבל גם כל עוד אנחנו בגוף, הדבר הכי אמיתי והכי חשוב שיש. ואני מאחל לך בהצלחה.

 



355 צפיות

Comments


bottom of page